אני התחתנתי בחופשת שחרור, זה מה שעשיתי, ואז גרתי עם אשתי במעונות לזוג בהר הצופים, במשך שנתיים עד שעברנו לדירה במעלה אדומים, אז הניסיון שלי הוא קצת אחר. בכל זאת, אני יכול להגיד רק כמה דברים:
1. כדי ללמוד בבית בתנאים הנוחים של הורים מפנקים, מקרר מלא, מערכת, די.וי.די, וכל שאר המכשור המפנק, צריך כוח רצון שונה מאשר כדי ללמוד במעונות כששכנים וסטודנטים אחרים מפתים אותך להשתולל אתם. הפיתויים שונים, ורק אתה באמת יודע עד כמה אתה מסוגל לעמוד בכל אחד מסוגי הפיתויים.
2. חיים סטודנטיאליים הם בעיניי כיף גדול. שלב בחיים שכדאי מאוד לעבור, ומגורים במעונות חושפים אותך לחיים הסטודנטיאלים הרבה יותר מכל פתרון אחר. לדעתי, מרבית המהות של חיים סטודנטיאליים, לתפוש ראש לפעמים ולבלות עם סטודנטים אחרים עד הבוקר, להיחשף לתרבות הסטודנטיאלית, להשתולל במידה, זה חלק מהחוויה, ואני לא הייתי רוצה להחמיץ אותה, אפילו לזמן קצר.
3. מגורים במעונות יכולים להיות ניג'וס אמיתי. הכל תלוי בשותפים. השותף או השכן ממול יכול להפוך להיות החבר הכי טוב בעולם, אבל זה יכול גם להיגמר רע. אני אישית חושב, שכמו שניר אמר - זה סוג של הכנה לחיים. גם ללמוד להסתדר אדמיניסטרטיבית בלי קרבה של ההורים, להבין מה זה קניות, מה זה בנק, איך מנהלים כלכלת בית, איך עומדים בתקציב, כי כשגרים עם ההורים, נוטים לדלג על הדברים האלה. זה גם נותן לך סוג של ביטחון עצמי, ומשפר את הכישורים החברתיים שלך, כיוון שבניגוד לצבא - פה כל אחד יכול לפרק את השותפות במגורים, בכל רגע נתון, ולומדים לעשות פשרות מתוך בחירה ולא בגלל שצריך.
לדעתי, ניר הציב את זה די נכון
- נוחות מול התבגרות ועצמאות.
זה מאוד לגיטימי לבחור בנוחות ולדחות את העצמאות בעוד שנה שנתיים, אבל מתישהו זה צריך להגיע - קח את זה בחשבון.
עריכה: מצטער, שוב עניתי לניר, אבל ההודעה מכוונת בעיקר לארבל
Last edited by Undergiver at 6/2/2009 9:23:38 PM