הקריירה של סופו מסתכמת במכבי. הוא היה שחקן ספסל במקומות אחרים.
היתרון של הגודל שלו הוא חד-משמעי.
אבל גם החיסרון של הכבדות שלו חד-משמעית.
ככל שהוא מזדקן, זה רק יותר בולט.
ככל שהוא מזלזל בשמירה על משקל וכושר זה פשוט הופך לבדיחה.
בהגנה הוא לא יכול להיות זריז כי אין לו את היכולת הפיזית להיות.
לכן, זה לא קשור לרצון.
זה כמו שתגיד שאפיק ניסים יכול לשמור על סופו, זה רק עניין של רצון. זה לא.
בהתקפה, כל תרגיל שלא יהיה הוא כזה שבו סופו צריך לנוע ולהדביק את השחקן שלו על חסימה.
סופו לא זז מי יודע כמה מהר, אז עד שהוא מתמקם לשחקן המגן שלו יש מספיק זמן לחזור בלא מעט מהמיקרים.
לא זוכר יותר מדי מיקרים, בכל הקריירה, שהוא קיבל כדור לסל קל.
זה תמיד התמקמות וקבלת כדור קרוב (יחסית) לסל. ואז הכל תלוי בגובה המגן שממול והעזרה שהוא מקבל.
לכן, מול שחקנים גבוהים מאד שבהם הדחיפה הקלה שהוא מבצע כשהוא מקבל את הכדור לא מספיק אפקטיבית להתגבר על הבדלי הגובה והוא מתקשה מולם.
יוטר הוא נמוך לתפקיד הסנטר ולכן יפחיד תמיד קבוצות יורוליג.
פרט לכך, נזכיר שוב שרנדל (ולא רק) הסתובבו שנים מחוץ ליורוליג לפני שהגיעו ליורוליג. אז זה לא אומר דבר וחצי דבר על האיכות של יוטר ובטח לא על טיב המאצ'-אפ ביניהם.
אילת חשפה את הבעייתיות של סופו ובזה זה מסתכם.
הוא לא יכול לרוץ עם יוטר מחד, ל-יוטר יש מספיק גוף והעזרה היתה טובה מאד וסופו הראה שהוא לא מוסר כזה יעיל - בין אם בגלל מהירות חשיבה, מהירות ביצוע המסירה או ראיית המשחק.
לא פחות חשוב, סופו מוגבל בכמות דקות שהוא יכול לשחק.
המחליף - טיוס - התקפית משיג דברים ע"י תנועה, רק שזה לא חיסרון אצל יוטר.
הגנתית, טיוס חוסם מצויין, אבל מתמודד עם משחק פיזי (יוטר) פחות טוב.
קו אחורי של פארגו-אוחיון-ליינהארט או ניסים-שמחון-ווייאט?
נוק-אאוט בעמדת הס"פ לטובת ווייאט.
יתרון לפארגו כ-פ"ג למרות ששיקול הדעת שלו וניהול המשחק שלו לא היסטרי.
יתרון ל-שמחון על אוחיון (במקסימום שיוויון), כי לאוחיון אין יכולות של ש"ג ול-שמחון יש (ומדובר על עמדת ה-ש"ג).
זה לא משנה שכשחקן אוחיון טוב יותר, כי זה כמו לשאול אם ניקח את חמשת הסנטרים הכי טובים באירופה או קבוצת יורוליג ממוצעת מי יותר טוב.
התשובה - קבוצת היורוליג הממוצעת, כי אותם סנטרים, טובים ככל שיהיו לא יכולו לשחק התקפה או הגנה סבירה מול קבוצה שבנוייה לפי עמדות.
כדיר לא באמת קיבל הזדמנות במכבי.
אני לא ראיתי אותו משחק שם, ולקבוע שהמאמן ראה שהוא לא מתאים, זה להסתמך על דעה של מישהו אחר.
קשה להשוות סטטיסטיקה של שחקן שמשחק בקבוצה שכמעט לא מפסידה ולא פעם מביסה - מכבי, אל מול שחקן בקבוצה שחיפשה את עצמה חלק נכבד מהעונה והיתה צריכה (כמו רוב הקבוצות) להיערך לסגל חדש לגמרי, מה שלוקח זמן ומשפיע על איכות הקבוצה ותפקוד השחקנים בה.
אם משווים סטטיסטיקה כאשר שניהם היו מחוץ למכבי, מבינים שאין יתרון בולט לרנדל.
נזכיר שוב - מכבי בחרה ב-כדיר, לא ברנדל, בסיומה של אותה עונה.
כל מה שכתבתי כאן מסתכם בזה שגם אם יש הבדל, ההבדלים הם קטנים.
שיבק לא מאמן על, וגודס לא מאמן נוראי. אם היה כזה, הדעה לגביו היתה צריכה להיות כזו לפני העונה והיא לא היתה.
אם היה כזה, נשאלת השאלה מדוע הובא למכבי.
הקבוצות הגיעו למשחק חמישי ביד-אליהו כשכל קבוצה רוצה לנצח.
התוצאה היתה ניצחון לאילת במשחק צמוד.
שזה מתאים בדיוק לטיעון שלי. אני טוען שגם אם יש יתרון יחסי (אפילו אם הוא) לטובת מכבי, הוא קטן.
שזה הזוי כשמבינים כמה תקציב יש לכל קבוצה.
כיוון שיש הבדלי תקציב ענקיים, שלא מגיעים אל קאדר השחקנים הבינוני, האשמה העיקרית אינה של המאמן.