השחקן שהכי אכזב :
האמת אף שחקן לא ממש אכזב אותי. הרכז שלי עמיקם לא שמר על כושר משחק מספיק טוב למרות חלוקת דקות נכונה ולכן אחוזי הקליעה שלו היו מאוד מאכזבים והוא הפך מהר מאוד לרכז מחליף במרבית המשחקים
ציפיות מול ביצוע:
הציפיות שלי היו מאוד לא מבוססות, כי לא הכרתי אף אחת מהקבוצות, אבל בתחזית של תחילת העונה, הערכתי שאצליח לסיים במקום 5. עמוק בלב קיויתי להשתחל לפלייאוף. זה בדיוק מה שהשגתי, כך שאין לי תלונות. לקראת סיום העונה התחלתי להאמין שאני יכול אולי לעשות אפילו יותר מזה, אבל גם ככה אני מאוד מרוצה
הקבוצה הכי חזקה העונה:
לארבל ולניר יש קבוצות מאוד חזקות. מבחינת הסגל - לארבל יש עדיפות. מבחינת ניצול הפוטנציאל, לניר יש עדיפות
הקבוצה המפתיעה:
אני חייב לומר אוסישקין. רצף הניצחונות בסיבוב הראשון, הניצחון על הטייסים בסיבוב השני, הם מצליחים להפתיע אותי כל פעם מחדש
הקבוצה המאכזבת
לידור. גם בגלל שלידור הציב את עצמו כמועמד לניהול הנבחרת, וגם בגלל הרקורד בעונה שעברה - ציפיתי מלידור להגיע בקלילות לפלייאוף
הקבוצה המשתפרת:
ללא ספק הקבוצה של ניר. יש לו הבנה טקטית עמוקה,
ראייה לטווח ארוך, ואלמלא כמה הפסדים באדיבות המנוע והמזל הרע, עוד היינו מוצאים אותו במקום הראשון בבית.
המפגש הכי מלחיץ:
הטייסים בחוץ בפלייאוף. משחק מפחיד שנורא רציתי לנצח ולא הצלחתי. בעונה הסדירה, משחק מלחיץ במיוחד היה המשחק נגד ניר במחזור השני אצלו בבית. עדיין לא הכרתי את הקבוצות, רציתי לנצח, אבל הערכתי שניר יעלה רגוע והחלטתי גם אני לעלות רגוע. בפועל - בשני המפגשים שמהם חששתי במיוחד אכן הפסדתי, אבל היה צמוד עד הסוף.
המשחק שהתברר כהכי קשה :
המשחק נגד לידור בבית. הובסתי ב 20 הפרש בלי לאיים עליו באופן רציני בשום שלב במשחק. לשמחתי הצלחתי לנקום ולנצח בחוץ בסיבוב האחרון.
הקבוצה ההגנתית ביותר:
ניר, ניר, ניר
הזר הטוב ביותר:
כנראה סטפנו של ניר
הישראלי הטוב ביותר:
אני, כופר שכמוני, לא אגיד הוכפלד, אלא ונסאובר. באמת שחקן נהדר בעיניי. אבל גם הוכפלד כמובן כוכב אמיתי
שחקן העונה (MVP Regular Season):
שחקן העונה בקבוצה שלי הוא הקלע שלי קוטנר, למרות שהיה פצוע בזמן קריטי. גם ז'לז'ובסקי הסנטר הראה איכות ויציבות, אבל ליד הסנטרים האחרים בליגה הזאת, קשה להתבלט.
גילוי העונה:
גילוי העונה שלי (אצלי בקבוצה) הוא ללא ספק שגיא פרחי. החל כבחירת דרפט לאימון והפך שחקן חמישיה מרכזי במהירות ומאז רק ממשיך להשתפר. בגלל צורכי האימון, השתמשתי בו לא פעם בעמדות שבהן הוא לא במיטבו, אבל פשוט נהניתי לראות את ההתקדמות הנהדרת שלו
השחקן שהכי הייתי רוצה לראות אצלי:
מומו טובי של בית אריה. הייתי שמח לצרף אותו אליי, להפוך את פרחי לפוינטגארד, ולעבור לאימון גארדים,
העברת העונה:
העברות העונה (אצלי) הם שני הסנטרים שרכשתי רק העונה. הסנטר המוביל בעונה הקודמת הפך לסנטר שלישי, המחליף נמכר, ז'לז'ובסקי שנרכש בתחילת העונה הפך לשחקן מרכזי מאוד, האאפלתו (כן ככה קוראים לו), שנרכש באמצע העונה כשהיה בכושר ירוד, הצליח רק לאחרונה להראות מה הוא יודע, אבל כבר הספיק לשחק כסנטר פותח מספר פעמים.
מאמן העונה :
אני לא אציין את עצמי, אלא בעיקר את ניר, שנתן עונה גדולה, וגם את עומר, שמראה שהוא מבין גדול.
חמישית העונה:
פוינט-גארד: דובסקי
שוטינג-גארד: רפי מאירוב
סמול-פורוורד: הוכפלד
פאואר-פורוורד: טאלטאוול
סנטר: ונסאובר
זכורים לטוב ולא נכנסו לחמישיה: סטפנו, קרפנקו, מומו טובי, וראשיד בין עזיז ז"ל.
משחק העונה:
אכן, המשחק של ניר נגדי, אצלי בבית, היה משחק מדהים.
מבחינתי זה בהחלט היה משחק העונה: אני על רגוע, ניר על נורמל, משחק שקול לכל האורך, אני עם 10 חטיפות ו 10 חסימות, עם יתרון בריבאונד התקפה, אבל ניר עם הגנת ברזל מוריד את האחוזים שלי למספרים מגוחכים, ומנגד סוחט עבירות ומדייק בעונשין. כך, עם הובלה מתחלפת כל המשחק, ומתח לא רגיל. זה הספיק לשתי הארכות, לפני שהחברה של ניר התפוצצו עליי וכסחו לי את הצורה ב 25-11 בהארכה האחרונה,